יום שלישי, 28 ביולי 2009

שולחן עבודה

הפעם אני מזמינה אתכם לבקר במכתבה שלי.
התאהבתי בה במבט ראשון לפני כשלוש שנים
כשנכנסתי לחנות העתיקות דניש ענתיק.
מאז היותי ילדה קטנה אהבתי מכתבות.
תמיד קיוויתי שיום אחד, כשאהיה לאשה, גם לי תיהיה אחת כזאת.
_
על שולחני מונחת תמונתה של עטרה, דודתו של אבי,
אותה אהבתי מאוד ורוחה מלווה אותי תמיד.

במכתבה יש מגירות רבות, קטנטנות, גדולות ועמוקות.
את כל תקוותיי וחלומותיי, את כל הקשור לאהבתי ליצירה וליופי,
אני מאחסנת בצנצנות ובקפסאות קטנות אני מכניסה למגירות.
בתוך קופסאות - תאים ובהם חרוזים וחלקי פריטים.
וכך כל החלקים והפריטים נאספים ונשמרים עד לרגע הקסום שבו יהפכו ליצירה הבאה.

יש לי אוסף תכשיטים ישנים ושבורים שאותם אני משבצת בעבודותיי.
לכל תכשיט סיפור משלו. לו רק ידע לספרו...

כשאנו יוצאים לטיול מתמזל מזלי ואני מקבלת נוצת ציפור שנאספה.
היא נאספת לאוסף הנוצות שלי.

אהבה רבה שמורה בבטחה במכתבה הפרטית שלי

תגובה 1:

  1. הגעתי לבלוג שלך דרך התגובה בבלוג שלי. איזו מכתבה קסומה. כמה פרטים וכמה רומנטיקה. אני אוהבת את החום של החומרים הטבעיים שאיתם את עובדת.

    השבמחק