אמא שלי תופרת מאז שאני זוכרת את עצמי.
קולות מכונת התפירה, על קיצביהם,
היוו חלק מצלילי הרקע של ילדותי.
סבתא פינצ'ה תפרה מאז שאמא שלי זוכרת את עצמה.
צלילי הרקע שאותם שמעה בילדותה היו מעט שונים.
את המחט, העולה והיורדת, הניעה במרץ רגלה על הדוושה,
במכונת הזינגר הישנה של סבתי.
סבתא תפרה ורקמה נדוניות,
מצעים לבנים בדגמים שציירה ועיצבה בעצמה.
מונוגרמות מעוטרות, פרחים ומיני תיפורים
היו זורמים מידיה בתנועה קלה.
שני אוצרות קסומים הונחו בידיי:
תמונה ישנה ופיסת בד פשתן רקום.
בתמונה הישנה מופיעה סבתי ליד מכונת הזינגר המכאנית
במתפרה בה עבדה בפולין.
זהו כיס הפשתן הרקום בחוטים דהויים אותו יצרה סבתא.
סבתי כבר איננה בחיים. יצירתה מתעוררת בסטודיו שלי
לדגם חדש - PERLA, על שם סבתי בפולנית.
פשוט, אהבה פשוטה.
